Joko Winterscheidt ו-Klaas Heufer-Umlauf ידועים כשני ג'וקרים שאוהבים ללכת כמעט רחוק מדי. עם זאת, הם מראים שוב ושוב כי לשניים יש גם צד רציני ואחראי. לאחרונה ב-16 בספטמבר 2020, כשניצלו את זמן השידור שצברו כדי להסב את תשומת הלב לתנאים הנוראים במחנה הפליטים מוריה.
"Joko & Klaas נגד ProSieben": 15 דקות של זמן שידור חופשי
Joko Winterscheidt ו-Klaas Heufer-Umlauf מתחרים מול השדר הביתי שלהם ב"Joko & Klaas vs. ProSieben" ואם הם יוצאים מנצחים - נלחמים על 15 דקות של זמן שידור. אתה יכול למלא אותם איך שאתה רוצה. עד כמה שהשניים מצחיקים בימי שלישי, הנושאים שהם מתייחסים אליהם ב-15 הדקות שלהם הם לרוב רציניים.
ב-16 בספטמבר 2020 הם גם ניצלו את זמנם כדי למשוך תשומת לב לבעיה עצומה: התנאים במחנה הפליטים מוריה. "חשוב מאוד: אם אתה צופה בזה עם ילדים, בבקשה אל תעשה את זה", מפציר מראש קלאס האופר-אומלאוף.
"אנחנו רוצים שכולם יידעו בעתיד אילו תנאים קיימים באמצע אירופה", מסביר Joko Winterscheidt לפני שהשניים חולקים את "A Short Story Of Moria" עם הצופים שלהם.
הערה: ההקלטות והמחקר החלו לפני חודש והשריפה במוריה.
התנאים במחנה הפליטים מוריה: הרבה אנשים בחלל קטן
מחנה הפליטים מוריה היה ממוקם באי היווני לסבוס, ליד העיירה מוריה, ליד העיר מיטיליני. המחנה תוכנן למעשה ל-2,800 איש - אך לעיתים גרו בו כ-20,000 איש.
התנאים שם היו גרועים בהתאם. לא ניתן היה לשמור על סטנדרטים היגייניים. גם אספקת המזון והגישה לצוות רפואי היו מועטים.
שריפה משאירה רבים ללא קורת גג
שריפה פרצה בתחילת ספטמבר והרסה כמעט כליל את המחנה. אנשים רבים איבדו את כל מה שהיה בבעלותם. שורה של מפונים, כיום חסרי בית, עשו את דרכם למיטיליני אך נעצרו על ידי ממשלת יוון.
מילאד אברהימי על אפגניסטן מתאר את סבלם של הפליטים
אחד מהפליטים הללו שחווה את הזוועות של מוריה ממקור ראשון הוא מילאד אברהימי בן ה-21 מאפגניסטן. הוא מתגורר במחנה מאז ינואר, כבר תשעה חודשים - ומצטער מאוד על החלטתו. "זו הטעות הכי גדולה של חיי שהחלטתי לבוא", הוא מסביר.
המסע לאירופה היה הכל חוץ מקל כשהוא הצליח לבסוף, הוא הגיע למוריה. התנאים שם היו קטסטרופליים. אנשים חיו באוהלים מאולתרים. לא היו מתקנים סניטריים, לא מים זורמים, לא חשמל. אברהימי מתאר שלא היו רופאים ולא אספקת מזון. "היינו שבורים", הוא אומר ושואל: "זו אירופה? זו מציאות? או סתם חלום רע?"
גז מדמיע נגד ילדים ומשפחות
ואז הגיעה האש וכמה אלפי אנשים איבדו את כל מה שנשאר להם, את מקום המגורים שלהם, את מקום השינה שלהם. "איבדתי הכל את האוהל שלי, את הבית שלי", אומר אברהימי.
חסרי בית, אנשים חיפשו מקום חדש למצוא בו מחסה. כולל משפחות רבות עם ילדים. אלפים עשו את דרכם למיטיליני, אך הצבא היווני חסם את הכבישים. וירה גז מדמיע.
"סיפור קצר על מוריה" מראה את כל זה. לא רק התנאים במחנה, אלא גם אופן הטיפול בפליטים. ילדים בוכים וצועקים כשהורים שוטפים את פניהם במים כדי לשטוף את הגז מדמיע. "אני לא יודע למה", מבקר אברהימי את התנהגות הצבא. "בשבילי זה היה חסר טעם לחלוטין".