המפלגות כבר מתכוננות במלוא המרץ ל-23 בפברואר כתאריך הבחירות הפדרליות. אבל לנשיא הפדרלי יש את המילה האחרונה. וקודם כל מגיע עוד שלב.
הנשיא הפדרליפרנק וולטר שטיינמאיירהיום מודיעה על החלטתה לפזר את הבונדסטאג ולקיים בחירות חדשות. בטוח שהוא יענה לבקשת הקנצלריתאולף שולץ(SPD) יבוא בעקבותיו כדי לפזר את הפרלמנט.
זה גם כמעט בטוח ששטיינמאייר יכריז על 23 בפברואר כתאריך הבחירות. מנהיגי סיעות SPD והאיחוד הסכימו ביום זה.
לשולץ היה את זה ב-16 בדצמברשאל את שאלת האמון בבונדסטאג, לאחר שקואליציית הרמזורים המורכבת מה-SPD, הירוקים וה-FDP התפרקו בנובמבר לאחר כשלוש שנים בלבד. שולץ לא קיבל רוב להצעה שלו - כפי שהתכוון. לאחר מכן ביקש משטיינמאייר לפזר את הבונדסטאג כדי לפנות את הדרך לבחירות חדשות.
הנשיא הפדרלי שולט בתהליך
על פי סעיף 68 לחוק היסוד, הנשיא הפדרלי יכול, לפי הצעת הקנצלר הפדרלי, לפזר את הבונדסטאג תוך 21 יום אם האחרון יפסיד בהצבעת האמון. סעיף 39 קובע כי הבחירות החדשות צריכות להתקיים בתוך 60 יום.
שטיינמאייר נותן לעצמו רק 11 ימים לקבל את החלטתו ולא את 21 הימים העומדים לרשותו. עם זאת, לאחר החלטת הבונדסטאג על הצבעת האמון, הוא קיים לראשונה דיונים עם יושבי ראש הקבוצות והקבוצות הפרלמנטריות. אז הוא רצה לברר אם עדיין יש דרך להשיג רוב פוליטי יציב בבונדסטאג. עם זאת, זה לא נראה באופק.
מיד לאחר פרוץ הרמזור, הודיע שטיינמאייר על הקריטריונים שבהם ישתמש כדי לקבל את החלטתו: "המדינה שלנו זקוקה לרוב יציב ולממשלה המסוגלת לפעול. זה יהיה הקריטריונים שלי לבדיקה".
פירוק מוקדם של הבונדסטאג הוא חריג
העובדה שהבונדסטאג מפורק בטרם עת היא מקרה חריג לחלוטין בהיסטוריה של הרפובליקה הפדרלית. הצבעת האמון של שולץ הייתה רק השישית מאז 1949. בשלושה מקרים, תקופת הבחירות הסתיימה בטרם עת. זה השפיע על הקנצלרים ווילי ברנדט (SPD) בשנת 1972, הלמוט קוהל (CDU) 1982 וגרהרד שרדר (SPD) 2005.
שרדר כבר ביקש הבעת אמון ב-2001, אך לא על מנת להפסיד. במקום זאת, הוא רצה לקבל מאחוריו את קואליציית האדום-ירוקה הסוררת בחלקו להשתתפותו של הבונדסווהר במאבק בטרור באפגניסטן.
הצבעת האמון של הלמוט שמידט (SPD) ב-1982 הייתה משמעתית דומה, שכן הוא רצה לכפות על אישור קואליציית SPD/FDP למדיניות הביטחון ושוק העבודה שלו. שני קנצלרי ה-SPD זכו בהצבעת האמון והבונדסטאג לא פוזר.
מסיבות לאחרונה ומערכת בחירות אינטנסיבית בחורף
המפלגות כבר נערכים באינטנסיביות לבחירות החדשות. כמעט ולא יהיו סופי שבוע פנויים לתעמלות הבחירות עד ליום הבחירות. לדוגמה, ה-SPD וה-AfD רוצים לעשות זאת בסוף השבוע של 11/12. ינואר יקבע סוף סוף את מועמדיהם לקנצלר ויאמץ את תוכניות הבחירות. הירוקים יקיימו את ועידת המפלגה שלהם ב-26 בינואר, ה-CDU ב-3 בפברואר, ה-CSU ב-8 בפברואר וה-FDP ב-9 בפברואר.
הערב, ב-9 בפברואר, יתקיים גם דו-קרב הטלוויזיה הראשון בין קנצלר SPD שולץ למתמודד ה-CDU שלו פרידריך מרז ב-ARD ו-ZDF. שבוע לאחר מכן הזמינה RTL את שני המתנגדים לאולפן הטלוויזיה. מה שצפוי להיות המושב האחרון של הבונדסטאג לפני הבחירות צפוי להיות גם קרב במערכת בחירות - הם ייפגשו ב-11 בפברואר לדיון הכללי.
תביעות משפטיות נגד פירוק הבונדסטאג אינן סבירות
עד כה אין שום אינדיקציה שחברי פרלמנט יפנו לבית המשפט החוקתי הפדרלי נגד פירוק הבונדסטאג. לאחר פירוק הפרלמנט ב-1982 וב-2005, פוליטיקאים בודדים עשו זאת משום שחשו שזכויותיהם הפרלמנטריות הופרו. עם זאת, הם לא הצליחו. לקוהל ושרדר היה רוב לכל אחד בבונדסטאג ורצו לכפות בחירות חדשות רק בהצבעת האמון הפיקטיבית, ולכן שנויה במחלוקת מאוד.
גם שולץ רצה בכך - אבל הוא איבד את הרוב בתאונת הרמזור. פסק דין קרלסרוהה משנת 1983 יכול היה להיכתב גם עבור המצב של היום.
הוא קובע כי יש לאפשר לקנצלר לפתוח בהליך לפי סעיף 68 לחוק היסוד רק אם כבר לא מובטח לו פוליטית להמשיך ולנהל במאזן הכוחות הקיים בבונדסטאג. "מאזן הכוחות הפוליטי בבונדסטאג חייב לפגוע או לשתק את יכולתו לפעול בצורה כזו שהוא לא יכול לנהל באופן משמעותי מדיניות הנתמכת באמון המתמיד של הרוב".
הבונדסטאג החדש יהיה קטן משמעותית
לא משנה איך יתפתחו הבחירות, דבר אחד בטוח: לבונדסטג החדש יהיה הרכב שונה לחלוטין מזה הקודם. מעל הכל, זה יהיה הרבה יותר קטן. כי לאחר רפורמת חוק הבחירות בקואליציית הרמזורים שנכנסת כעת לתוקף, מספר המנדטים יוגבל ל-630. זה מושג בעיקר על ידי ביטול מנדטים על סגירה ופיצוי. לשם השוואה: בשנת 2021 נבחרו לבונדסטג 735 חברים.
והרבה פנים בולטים לא ייראו עוד בבניין הרייכסטאג בעתיד. מזכ"ל ה-SPD שהתפטר קווין קוהנרט, סגני נשיאי הבונדסטאג איבון מגוואס (CDU) ופטרה פאו (שמאל) וכן שרת החקלאות הפדרלית לשעבר רנטה קונסט (הירוקים) הם רק ארבעה מתוך מספר רב של חברי פרלמנט שאינם מתמודדים שוב.