הזרם סרטי אימה איקוניים בג'וין: "רינגו" היה התבנית של "הטבעת"

מה בדיוק הופך את "הטבעת" המקורית לכל כך מפחידה במיוחד? "רינגו" נחשב לקלאסיקה של ז'אנר האימה. הסרט משתמש בטכניקה של קטעים שנמצאו ומשתמש בחומר פסאודו-תיעודי שלמעשה מבוים על ידי היוצרים עצמם.

אם אתה אוהב את "הטבעת", אתה תאהב את "רינגו".

"רינגו" הוא סרט אימה יפני משנת 1998 המבוסס על הרומן באותו שם מאת קוג'י סוזוקי. אולי אתם כבר מכירים את הרימייק האמריקאי"הטבעת". למה כדאי להזרים את המקור משנות ה-90?

"רינגו" הסביר בקצרה: מה קורה? מה הלאה?

הסרט עדיין נחשב לאבן דרך ב-J-Horror - ז'אנר האימה היפני - ולא רק נתן השראה להוליווד ליצור יורשים רבים.

על מנת להסביר באופן גס את ההשפעה של הסרט (מבלי לתת ספוילרים), נחשוף בקצרה על מה "רינגו".

קלטת וידאו מסתורית הורגת את כל מי שצופה בה תוך שבעה ימים. העיתונאי רייקו אסקאווה חוקר את מותם המסתורי של בני נוער שראו את הקלטת. היא מגלה שהסרטון קשור לרוח מקוללת בשם Sadako Yamamura. כשהיא סוף סוף רואה את הקלטת בעצמה, יש לה רק שבעה ימים לפתור את התעלומה ולהימלט מהקללה.

הסרט מפורסם בזכות הופעתו האיקונית של סדקו. הסצנה שבה היא מטפסת מטלוויזיה זכתה למעמד קאלט בז'אנר.

שנה לאחר מכן"רינגו 2"שנתיים לאחר מכן"רינגו 0", שמספר את סיפור הרקע של סדקו. כל שלושת הסרטים הם יצירות מופת של הז'אנר שלהם ושייכים לרשימת החובה של חובבי אימה אמיתיים.

"רינגו": מה הופך את הצילומים שנמצאו לכל כך יעילים

המונח "צילומים שנמצאו" מתייחס לסרטי אימה המשתמשים בטכנולוגיה כמו טלוויזיות, מסכי מחשב, מצלמות או מכשירים דיגיטליים כדי ליצור טרור. "רינגו" שיחק בשיטה הזו כמו שום סרט לפניה. הסרט מילא תפקיד מרכזי בהיסטוריה של תת הז'אנר. הטכנולוגיה, שסובבת סביב מדיה אודיו-ויזואלית והשפעותיהן מעוררות פחד, לעולם לא הייתה הופכת לפופולרית כל כך ללא הקלאסיקה של J-Horror.

"רינגו" משתמש באפקט ביחס למדיה האופיינית לשנות ה-90. הרעיון של קלטת וידיאו מקוללת והאימה העל טבעית הקשורה בה מתאימים באופן מושלם לתקופה. ממש כמו מסך הטלוויזיה שדרכו מועברת הקללה. אף על פי כן, סרט הקאלט לא איבד דבר מאימתו עד היום.

הרעיון שמשהו נפוץ כמו מסך או וידאו יכול להפוך לאיום קטלני הועלה לראשונה על ידי הסרט הזה. ההצלחה של "רינגו" והרימייק האמריקאי "הטבעת" הביאו לכך שרעיון זה זכה לביקורות חוזרות ונשנות. חפצים יומיומיים הפכו לפתע לרוחות רפאים מפחידות והמוכר הפך למדהים תוך שניות.

סרטים אחרים באותו סגנון באו בעקבותיו. סרטים כמו "דופק" ו"Unfriended" הרחיבו את תת הז'אנר של אימה מבוססת טכנולוגיה באמצעות אמצעי תקשורת ומסכים מודרניים יותר. עם זאת, "רינגו" הפך לאייקון אימה לא רק בגלל עבודתו החלוצית, אלא גם בגלל שכמה אלמנטים הפכו אותו ליעיל כל כך.

1. הקשר בין חיי היומיום לקללה

המוטיב המרכזי של קלטת וידאו מקוללת הוא ליבת האימה ב"רינגו". מדיום הופך לאיום ומשהו שבדרך כלל מספק בידור הופך פתאום למסוכן. החיבור הזה מעביר את האימה לחיי היומיום של הצופים ומזין את המחשבה המפחידה שהבית שלהם כבר לא בטוח.

2. מתח עדין ובלתי נמנע

הקללה ב"רינגו" אינה קטלנית מיד, אלא מעניקה לדמויות - ולפיכך לקהל - שבעה ימים לפני מותם. האיום המושהה הזה יוצר אווירה קלסטרופובית יותר ויותר שבה הגיבורים מנסים נואשות לברוח מהבלתי נמנע. ספירה כזו לאחור היא מכשיר סגנוני יעיל בסרטי אימה, המגביר את המתח ללא הרף בעוד האיום אורב כל הזמן ברקע.

3. מסכים כשערים אל העל טבעי

הסצנה שבה סדקו מטפס מהטלוויזיה היא אייקונית במיוחד. המסך אינו עוד אובייקט פסיבי, אלא שער דרכו יכול הרוע להיכנס לעולם הפיזי. מסכים במיוחד שמראים לנו תמונות אמיתיות וגם בנויות הופכים למשהו שהצופים כבר לא יכולים לסמוך עליו.

4. המשחק עם בידור ומציאות

ברמה השנייה, הסרט מנצל את הרעיון שמה שנראה אולי לא רק בידור, אלא מסתיר איום עמוק יותר. ככל שהגבולות בין העולם האמיתי והמדיה מיטשטשים בסיפור, תחושת אי הוודאות גוברת אצל הקהל. העובדה שהקללה מועברת דרך הצפייה בסרטון יוצרת חשש שגם לסרט האימה עצמו עשויה להיות השפעה.

5. אימה מינימליסטית, פסיכולוגית

במקום להסתמך על אלימות מפורשת או רגעי אימה מזעזעים, מה שנקרא הפחדות קפיצה, כל סרטי "רינגו" יוצרים אימה באמצעות סוגסטיה ואינטימיות. התמונות המטרידות בסרטון המקולל והרעשים השקטים והמפחידים מלבים את אי הנוחות של הגיבורים והקהל. מכיוון שלא הרבה מוסבר, הדמיון שלך בועט, שלעתים קרובות מפחיד יותר ממה שמוצג בסרט אימה.

עוד חדשות וסרטונים