עם המראה הפרוע שלה וההצלחות בטבלה כמו "בנות רק רוצות להשתעשע" ו"פעם אחר פעם", הפכה סינדי לאופר לאייקון הבלתי מעורער של שנות ה-80. אבל הזמר היה צריך לעבוד קשה בשביל זה. היום היא עושה לעצמה שם פחות עם המוזיקה שלה ויותר עם המחויבות שלה לזכויות הומואים.
שֵׁםסינדי
שֵׁם מִשׁפָּחָהלאופר
אֶרֶץאַרצוֹת הַבְּרִית
מְקוֹם לֵידָהפארק אוזון
לְשַׁנוֹת71
יוֹם הוּלֶדֶת22.06.1953
מזל גלגל המזלותקרבס
מִיןw
סינדי לאופר נולדה בניו יורק ב-1953 וגדלה בקווינס עם אמה, אביה החורג ושני אחיה. היא גילתה את התשוקה שלה למוזיקה בילדותה ולמדה לנגן בגיטרה בגיל צעיר. הזמרת עזבה את בית הוריה בגיל 17 ועבדה כעובדת זמנית בחנות יד שנייה של חבר. שם התפתחה העדפתה לאאוטפיטים נוצצים, שלימים הפכו לסימן ההיכר שלה, לצד קולה הייחודי.
צעדיה הראשונים של הזמרת היו מהמורות ולא תאמו את הסגנון שלה. סינדי לאופר סיירה במועדונים של ניו יורק עם להקות כיסוי רבות. אחרי הרבה פרויקטים קטנים יותר, סינדי סוף סוף מצאה את הסגנון שלה והוחתם על ידי "Epic" ב-1983. באותה שנה יצא אלבומה המצליח "She's So Unusual", שמכר 15 מיליון עותקים ברחבי העולם. בשנת 1988 הזמרת עשתה את סרטה הראשון "Vibes - The Supersensory Hunt for the Glowing Pyramid".
אחרי שיא הקריירה המוזיקלית שלה בשנות ה-80, סינדי לאופר רחוקה מלהיות בסוף הפרופיל שלה. למרות שהזמרת עדיין מקליטת אלבומים ומסתובבת בעולם, אפשר לראות אותה יותר ויותר בתדירות גבוהה גם בסרטים, בהפקות טלוויזיה ובברודווי. עם "קרן הצבעים האמיתיים" שלה היא פועלת למען זכויות הומואים. יחד עם ליידי גאגא, היא השיקה בשנת 2010 את ליין השפתונים "Viva Glam", ש-100% מההכנסות ממנו מגיעות לקרן True Colours ומועילות לאנשים שנפגעו מאיידס/HIV. היא זכתה בפרס הטוני לשנת 2013 על מחזמר התיאטרון שלה "Kinky Boots".