כך נוצרו מסורות חג המולד וסילבסטר
© אריה פליישמן
ניקולס הקדוש באמת היה קיים. הוא היה בישוף עשיר ממירה (טורקיה של ימינו) - ולפי המסורת הנוצרית נתן מתנות לעניים. הבישוף מת ב-6 בדצמבר בסביבות שנת 350 לספירה. אנו חוגגים את יום ניקולס הקדוש כדי להנציח אותו.
© אריה פליישמן
זקן לבן, חלוק אדום, פנים מתוקות - סנטה קלאוס כפי שאנו מכירים אותו היום הושפע חזק במיוחד בתחילת שנות ה-30. מאחורי "סנטה קלאוס" עומד ניקולס הקדוש במראה זוהר יותר. הוא נתן השראה לחברה ליצור את פרסום חג המולד שלה.
© אריה פליישמן
הרומאים כבר הביאו לבתיהם ענפי אשוח בחורף כסמל לחיים חדשים. בימי הביניים נתלו מהתקרה לילדים "זרדים מתוקים" עם פינוקים. במאה ה-19 נכנסו לבית עצים קטנים. הכנסייה הקתולית התנגדה בתחילה למנהג ה"לא נוצרי" הזה. לשווא - הוא פשוט היה פופולרי מדי.
© אריה פליישמן
"מתי סוף סוף חג המולד?" כדי להסביר זאת לילדי הגן, תיאולוג מהמבורג ב-1939 הניח נר על גלגל עגלה לכל יום עד ערב חג המולד. הוא לקח נר גדול לכל יום ראשון. כיום נחשב יוהאן הינריך וויצ'רן לממציא זר האדוונט.
© אריה פליישמן
העמים הגרמניים חגגו "מחזה גיהנום" בדצמבר עם ריקודי אש ורעש כדי לגרש רוחות רעות. אומרים שמנהג הזיקוקים התפתח מטקסי האש הללו. בשנת 1582 הוצג הלוח הגרגוריאני של היום. סוף השנה כבר לא היה ב-24 בדצמבר, אלא ב-31 בדצמבר - יום השנה למותו של האפיפיור סילבסטר הראשון. הכנסייה נקראה יום זה על שמו לכבודו.