יש אנשים הנוטים יותר להאמין לחדשות מזויפות. אלו הסיבות לכך.
הכי חשוב בקצרה:
- חדשות מזויפות נמצאות בכל מקום בעידן המדיה החברתית.
- עם זאת, אנשים מסוימים נופלים להם קורבן לעתים קרובות יותר מאחרים.
- אלו הסיבות לכך.
מדובר בטענה שהסתובבה ברשתות החברתיות ובשירותי שליחים פרטיים מאז הבחירות הפדרליות האחרונות ועדיין חולקת היום: לכאורה, המועמדת דאז לקנצלרית ושרת החוץ הנוכחית, אנאלנה בארבוק, רצתה לאסור על גרמנים להחזיק חיות מחמד. היא שוקלת להטיל מס CO2 על כלבים וחתולים על מנת להפחית את הפליטות.
זהו היבשה - או יותר אובייקטיבית: חדשות מזויפות, כלומר טענה מטעה בכוונה שמופצת במיוחד כדי להכפיש את הפוליטיקאי הירוק. בדו"ח האחרון של צוות החשיבה Club of Rome, המחברים מתארים את "חוסר היכולת הקולקטיבית להבחין בין עובדה ובדיה" כ"אתגר המשמעותי ביותר של ימינו".
להיות בחברות דמוקרטיותמידע מוטעה ומידע שגויהוכלה, לפחות במידה מסוימת, על ידי תקשורת ההמונים, אומר הדו"ח כדור הארץ לכולם. "אבל המדיה החברתית ניפצה את המודל הזה. היא הולידה תעשייה שלמה של מידע שגוי ודיסאינפורמציה, מזינה את הקיטוב של החברות ואובדן האמון, ותרמה לחוסר היכולת שלנו לעבוד ביחד או לעצמנו מול אתגרים קולקטיביים בלבד. להעביר עובדות בסיסיות".
חדשות מזויפות לרוב מאשרות דעות קדומות
אבל למה כןחדשות מזויפות כל כך מוצלחות? "הסיבה לכך שאנשים מאמינים במידע שקרי היא בגלל שהם רוצים להאמין בו", אומר מדען הפוליטי והנתונים יוזף הולנבורגר. "בגלל שזה מציג בפניהם את מי להאשים, או בגלל שהם מאמינים שהעמדה הפוליטית שלהם היא הנכונה". זה אפילו מרחיק לכת עד שחלק מהאנשים חולקים לעתים קרובות דיסאינפורמציה גם לאחר שכבר הופרכה.
דיסאינפורמציה כזו נקלטת מיד ונדונה על ידי משתמשים רבים באינטרנט. בעידן הדיגיטלי, בו ניתן לשמוע את כולם, לעובדות מבוססות קשה הרבה יותר לחדור. הסיבה לכך היא, בין היתר, התמרמרות וכעס, אומר הולנבורגר. "הודעות שמכעיסות אנשים נוטות יותר להעביר אותן או לפרסם אותן ברשתות החברתיות."
אנשים רוצים לעשות משהו בעניין העוולות לכאורה ולכן יש סיכוי גבוה יותר לשתף חדשות כאלה. עובדות מאושרות או מידע על דיסאינפורמציה - מה שנקרא בדיקות עובדות -, לעומת זאת, מגיעות לפחות אנשים באופן משמעותי, משום שהם רק לעתים רחוקות מקוממים או מפעילים מישהו. כמה השפעות פסיכולוגיות ואלגוריתמיות מציעות סוג של יתרון ביתי לדיסאינפורמציה, אומר הולנבורגר.
מידע מוטעה משותף לעתים קרובות במיוחד
בלוגר הטכנולוגיה בן תומפסון תיאר את התופעה לפני כמה שנים: "הכוח עבר מצד ההיצע לצד הביקוש". במילים אחרות, האם מסר מגיע להרבה אנשים כבר לא תלוי במי שמפיץ אותו, אלא בכמה אנשים רוצים לשמוע אותו ולהעביר אותו הלאה.
תזה אותה מאשר מדען תרבות התקשורת מרטין דול: "המנגנונים הטכניים של פלטפורמות המדיה החברתית מתאפיינים בהעדפת הפוסטים שמעוררים הכי הרבה תגובות". זה מבטיח שהאפקט החדשותי יתחזק - במיוחד במקרה של מידע כוזב.
לדברי מומחים, בדרך כלל עומדות מאחוריו כוונות פוליטיות או כלכליות. דוגמה נוכחית: זיופים על המלחמה באוקראינה. "המוטיבציה העיקרית כאן היא לעתים קרובות ערעור יציבות - כלומר, להפיץ כאוס, חוסר אמון וכדומה", אומר הולנבורגר. חלק מהתזות הנפוצות אף סותרות זו את זו. "למשל, במיוחד בימים הראשונים של המלחמה, ראינו שוב ושוב דיסאינפורמציה לפיה רוסיה לא פלשה לאוקראינה. במקביל, נאמר גם שלרוסיה יש סיבה טובה לפלוש".
האמינות של התקשורת המבוססת מתערערת
המטרה של חדשות מזויפות אפילו סותרות היא להרעיף על המשתמשים כל כך הרבה מידע שקרי עד שהאמת והעובדות כמעט נעלמות. "בסופו של דבר אתה מקבל כל כך הרבה השערות אלטרנטיביות שאתה מתחיל להאמין בהן", אומר הולנבורגר. בנוסף, יש לערער את מהימנות התקשורת המבוססת.
על פי סקר של קרן Vodafone מקיץ 2021, אנשים בני דור 50+ הם בעיקר אלה שרואים ומשתפים דיסאינפורמציה לעתים קרובות. אם תשאל אותם באיזו תדירות הם נתקלים בחדשות מזויפות, הם לרוב לא יכולים לענות. בין היתר בגלל שהם לא תופסים את מה שהם קראו וראו כשקרים, אלא כמידע.
לכן, לדעת מומחים, חשוב שהסביבה הפרטית - חברים, מכרים או עמיתים לעבודה - תסותר במקרים כאלה. "אנשים המושפעים מדיסאינפורמציה מאמינים לרוב שרוב שקט מסכים איתם, או שכולם יאמינו כך", מסביר הולנבורגר. יש לזעזע את השקפת העולם הזו. "בהשוואה לקמפיינים גדולים של חינוך תקשורתי, הסביבה האישית היא בעלת הסיכוי הגבוה ביותר לקבל גישה." בהקשר זה, לעבודת בודקי העובדות יש גם יתרון. "אלה בדיוק הפלטפורמות שמזהירות את הסובבים אותם למידע שקרי".