כעת עברו כמעט 80 שנה מאז שוחרר מחנה ההשמדה הנאצי אושוויץ. ניצולת השואה מרגוט פרידלנדר קיבלה מאז פרסים רבים על עבודת הפיוס שלה. עבודה חשובה, כפי שהיא מדגישה שוב ושוב.
מרגוט פרידלנדרהוא אחד האנשים האחרונים ששרדו את השואה ועדיין יכול לספר עליה. "בשבילי זה היה כאילו זה היה אתמול", אומר בן ה-103 כשנשאל על שחרור מחנה ההשמדה הנאצי אושוויץ לפני 80 שנה. "חווינו את זה. אנחנו, אנחנו יודעים מה, איך זה היה".
היא עצמה הייתה אזאסירים במחנה הריכוז טרזינשטט. אמה ואחיה נולדו באושוויץנִרצָח. "איבדתי את כל המשפחה שלי", אומרת האישה הקטנה בעלת המראה השברירי בדירתה בברלין. על השולחן מאחוריה פרסים על עבודת הפיוס שלה, "במבי" על אומץ ליבה ותמונות עם פוליטיקאיםתמונת שער ממוסגרת שלה ב"ווג".
פרידלנדר סיפרה לא פעם את סיפורה, מאז שבה לברלין מולדתה מגלות אמריקה בגיל כמעט 90. היא רוצה להמשיך לעשות את זה, גם אם הקול שלה יתחיל להיסדק. "כי אני מנסה להבהיר לך מה קרה, שאנחנו לא יכולים לשנות את זה יותר, אבל שזה בשבילך, שזה לא צריך לקרות שוב. זו המשימה שלי".
יותר ממיליון איש
אמ27 בינואר 1945חיילים סובייטים השיגו זאתמחנה ההשמדה הגרמני אושוויץ בפולין הכבושה בוורמאכט. הם מצאו כ-7,000 ניצולים. 1.3 מיליון גורשו למחנה. כ-1.1 מיליון מהם נהרגו - נרצחו בתאי גזים או נורו או הושמדו מעבודה, רעב, מחלות.מיליון יהודים היו בין הנרצחים. העובדות הללו מפרטותאנדרטת אושוויץ-בירקנאועַל. במלאת 80 שנההנשיא הפדרלי פרנק-וולטר שטיינמאיירלזכור אותה שם שוב.
ובכל זאת קשה לתפוס אותם בשנת 2025. "יותר ממיליון הרוגים באושוויץ, כשישה מיליון הרוגים בשואה: אלה המספרים של פשע מפלצתי שאף אחד לא יכול לעשות איתו כלום", הוא אומר.אנדריאה לו, ראש מרכז מינכן לחקר השואה. אולי אלה שנולדו מאוחר יותר יכולים להבין באמת רק גורלות בודדים, כמו זה של הברלינאית מרגוט פרידלנדר, שנודתה, נעצרה ונחטפה בצעירותה."אלה היו אנשים כמוך וכמוני שנקרעו מחייהם", אומר לו. "אנחנו צריכים לספר את הסיפורים האלה."
"הפעולות לא היו 'מעולם אחר'"
אושוויץ, זה גם כןצופן של ההיסטוריה הגרמנית שלאחר המלחמה לבושה ודיכוי, עבורזיכרון ואימה. "אני מתקשה יותר ויותר לומר שתכנון וביצוע השואה היו "בלתי נתפסים" או "בלתי מובנים", אומרת דבורה הרטמן, ראשבית אנדרטת ועידת ואנזה. שם, ב-1942, דנו נציגים רמי דרג של המשטר הנאצי בהשמדת יהודי אירופה בקנה מידה תעשייתי.
השבר הזה בציוויליזציה מטיל ספק בקטגוריות שלנו, אומר הרטמן. "היום, לעומת זאת, המרחק ההיסטורי גדל עוד יותר עם התייחסות ל'בלתי נתפס'".ניתן היה לחדור לכל השלבים ברצח ההמוני המתוכנן באופן ביורוקרטי. "המעשים אינם 'מעולם אחר'", אומר הרטמן.
"אנשים רוצים לדעת על זה"
הההיסטוריון האנו סוואדהעיצב את התערוכה "אחרי היטלר", אותה ניתן לראות בבית ההיסטוריה בבון עד ינואר 2026. "זה אחד הנושאים הכי קשים שאצרתי אי פעם", מודה סואד. "זה עיצב את גרמניה ואת הגרמנים במשך 80 שנה".
הוא מדבר על ארבעה דורות: ה"סוֹכֵן"מי רצה לשכוח אחרי המלחמה. הדור הילדים, שדרש הבהרות. היצירת קרסולייםמי שרוצה לזכור. ועכשיו זהדור רביעי. "הדבר המיוחד בדור הרביעי הזה הוא שיש בו חלק גדול מאוד של אנשים עם רקע מהגרים", אומר סוואדה.נציונל-סוציאליזם אינו בהכרח חלק מההיסטוריה המשפחתית שלהם. "עלינו למצוא דרכים חדשות לעסוק".
מנקודת מבטו של ההיסטוריון, לא חסר רצון לעשות זאת. לתערוכה כבר הגיעו למעלה מ-50,000 מבקרים. אלפים כתבו את מחשבותיהם על פרפרי קרטון קטנים. "אנשים רוצים לעסוק בנושא, הם רוצים לשמוע עליו."
חשש "שהמדינה שלנו חוזרת לתפנית לא נכונה"
כריסטוף הובנר מזהה את הרצון הזה לזכור. "אני רואה אנשים מתערבים בזה", הוא אומרסגן נשיא ועדת אושוויץ הבינלאומית, המייצג ניצולים. "אבל אני גם רואה אנשים שאומרים: חייב להיות סוף לזכור".
הובנר ימצא את זה אבסורד, במיוחד היום. "יש חשש לגיטימי מההתפתחויות הפוליטיות בגרמניה ובאירופה"שהמדינה שלנו שוב תופסת פנייה לא נכונה ונכנסת למים בעייתיים בכל הנוגע לקיצוניות ימנית ושנאה פופוליסטית", הוא מזהיר.
אורות פיות במשך 26 שנים
"לעולם לא שוב"הפך למשפט הקיצוני של השנים שלאחר המלחמה, גם במערב וגם במזרח גרמניה. לעולם לא עוד אושוויץ. לעולם לא עוד פשיזם. לעולם לא עוד מלחמה. לעולם אל תסיט את מבטו ושתוק שוב.עד היום אלפי אנשים ממשיכים לצאת לרחובות. הברלינאית Jutta Kayser, למשל, מארגנת את האירוע יחד עם אחרים מאז 1999אורות פיות פאנקאו- כבר 26 שנים, תמיד ביום השנה לשחרור אושוויץ.
באותה תקופה הם הפגינו נגד הרפובליקנים הימנים.היום אנחנו עדיין נלחמים בקיצוניות הימנית ובגזענות. "אין לנו ברירה אלא לנסות לעשות משהו בנידון", אומר המורה לשעבר בן ה-73. "אם לא תעשה כלום, אז אולי בקרוב תהיה שוב 1933."
המבט לאחור הוא "לגיטימי וחשוב"
אבל האם עלייתן של דעות ימין, ימין רדיקלי, ימין קיצוני כיום באמת דומה לאז?"אני מוצא את זה מתיש וחסר טעם כאשר הפוליטיקאים של היום מושווים שוב ושוב להיטלר", אומר חוקר השואה לו. "אבל להסתכל איפה יש מקבילות או מבנים כמו אז, איך מפלגות ימין רדיקליות עשו את דרכן לממשלה אז - זה לגיטימי וחשוב".לו מזכיר במפורש את דרישות הקמפיין ל"הגירה" או לשלילת אזרחות גרמנית לקבוצות מסוימות."יש הקבלות ברורות לשנות ה-30".
גם ניצולת השואה מרגוט פרידלנדר רואה את זה.היא לא אוהבת לענות על שאלות על המפלגות של היום או על תוצאות הבחירות."אני לא יודעת הרבה על פוליטיקה", אומרת הגברת הזקנה. "אבל אני תמיד אומר:ככה זה התחיל אז. לְהִזָהֵר. אל תעשה את זה. תכבד אנשים, זה הדבר החשוב."